פסק-דין בתיק ת"א 9779-07

כללי

1.         לפני תביעה לפינוי הנתבע ומשפחתו מדירה בת שני חדרים, סלון, מרפסת, מטבח ושירותים הנמצאת בראס אל עמוד, סילוואן, ירושלים (להלן: "הדירה").

התובע הוא הבעלים של הדירה. הנתבע דייר מוגן בה, לאחר שירש את זכות הדיירות המוגנת מהוריו.

לטענת התובע, הנתבע לא שילם דמי שכירות במשך שנים, ועל כן קמה לו עילה לפנותו מהדירה, בגין אי המשכת התשלומים מכוח סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") והן בגין הפרת תנאי מתנאי החוזה, אשר הפרתו  מאפשרת לתובע לדרוש פינויו על פי חוזה השכירות (נספח לכתב התביעה).

הנתבע טען מנגד, כי בינו ובין התובע התנהל מו"מ על פינוי המושכר בתמורה לתשלום דמי מפתח, ומאחר שנראה היה כי הצדדים יגיעו לעמק השווה, לא שילם את דמי השכירות.

יצויין, כי זוהי אינה תביעת פינוי ראשונה שהגיש התובע כנגד הנתבע ועוד קודם לכן הגיש התובע תביעה דומה כנגד הנתבע בת.א. 9094/99, אשר נדחתה בפסק דין מיום 26.11.06 (נספח לכתב ההגנה, להלן: "פסק הדין").

טענות התובע

2.         התובע טען, כי אין חולק שהנתבע לא שילם דמי שכירות עבור ארבע שנים שקדמו להגשת התביעה ושנתיים לאחר הגשתה.

במועד מתן פסק הדין היה פיגור של שלוש שנים בתשלום דמי השכירות, לשנים 2004-2006. בפסק הדין, עשה בית המשפט חסד עם הנתבע, כאשר קבע כי הנתבע יוכל לשלם דמי שכירות שבפיגור, ואם התובע יסרב לקבלם יופקדו בקופת בית המשפט. ואולם, הנתבע לא ניצל הזדמנות זו ובחר שלא לשלם את דמי השכירות, דבר שהביא להגשת תביעה זו.

עוד נטען, כי התביעה דנן הוגשה ביום 3.9.07, כאשר בתקופה שבין מתן פסק הדין ועד להגשתה חל תשלום דמי השכירות עבור שנת 2007, בחודש מרץ, ואולם גם דמי שכירות אלה לא שולמו.

מכאן, לטענת התובע, בעת הגשת התביעה לא שולמו דמי השכירות עבור ארבע שנים, עבור 2004-2007 ובנוסף במהלך המשפט לא שולמו דמי השכירות עבור השנים 2008 ו-2009.

הנתבע לא טרח להפקיד את דמי השכירות לשנת 2008. דמי השכירות שהופקדו בקופת בית המשפט במסגרת המשפט הקודם, היו עד לשנת 2003, ומשנת 2004 ואילך לא שולמו דמי השכירות כלל.

על כן, משלא שולמו דמי שכירות עבור ארבע שנים לפני הגשת התביעה, קמה לתובע עילת פינוי. ב"כ התובע הפנה בסיכומיו לפסקי דין בהם נקבע כי קמה עילת פינוי במקרה שלא שולמו דמי שכירות במשך שנה אחת.

התובע דחה את טענת הנתבע, לפיה בשל ניהול מו"מ לא שולמו דמי השכירות. לטענתו, מדובר בטענה שקרית אשר מכל מקום, אינה מהווה הצדק לאי תשלום דמי השכירות.

התובע התנגד למתן סעד מן הצדק לנתבע, וטען כי הנתבע ולפניו הוריו, מנצלים את רכושו, כמעט בחינם, מאז שנת 1968, אז שכרו הוריו את הדירה ועד היום. משהפר הנתבע את חובתו לשלם דמי שכירות, הפרה בוטה, חמורה ומתמשכת, אין שום סיבה לאפשר לו להמשיך ליהנות מרכושו של התובע.

ביחס למעמד התובע בדירה, נטען כי אמנם התובע העביר את זכויותיו בדירה לבנו, אולם אין בכך כדי להשליך על התביעה. התובע הוא שהשכיר לאבי הנתבע את הדירה, והזכות להגיש תביעה לפי חוק הגנת הדייר היא ל"בעל הבית", שהוא על פי סעיף 1 לחוק, מי שהשכיר את הנכס בשכירות ראשית.

נוכח כל טענותיו, ביקש התובע לקבל את תביעתו.

טענות הנתבע

3.      הנתבע טען, כי מאחר שהתביעה הוגשה על ידי התובע, שאינו בעל הדירה עוד, הרי שדינה להידחות בשל חוסר יריבות בין הצדדים.